למה עושים ברית מילה, מקור המצוה
ברית המילה היא מצווה שניה בתורה, בפרשת לך לך, בה מצווה ה' את אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, למול כל זכר ביום השמיני ללידתו.
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:
מצוה זו נחשבת המצוה החשובה ביותר, מצוה שמחברת כל ילוד זכר לעם ישראל, לתורה, ולבורא העולם.
טעם המצוה
טעם המצוה העיקרי, הוא אות ברית המסמל את הקשר המיוחד שיש לכל יהודי עם בורא העולם, כפי שכתוב בפסוק "והיה לאות ברית ביני וביניכם".
בספר החינוך התבאר הדבר באופן זה: שכריתת הברית הוא כמו המלך הרושם את עבדיו למען יזכירו ויכירו וידעו שהם עבדיו.
ובספרו של המהר"ם חאגיז כתב: שהברית הוא דמיון אות וכריתת ברית בין שני אוהבים לבל תשכח אהבתם ולבל יפרדו.
מתוך הדברים האלו מתבארת תמונה של מצוה מיוחדת המסמלת את החשיבות של כל יהודי הקשור בקשר מיוחד לבורא עולם, קשר של אהבה, קשר של זכות מיוחדת לעבוד את הבורא ולשרת אותו ולהיות לו לעם סגולה – העם הנבחר.
כמו כן נמצאו במקורות טעמים נוספים ומיוחדים על מהות מצוה זו:
וכך כותב ספר החנוך: "והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו"
המצווה הזאת מסמלת את התפקיד של כל יהודי לעבוד על שלמותו העצמית, להשלים את תכונותיו על ידי עבודה תמידית.
וכך גם אמר רבי עקיבא, שהברית היא כעין חיתוך חבל הטבור, שכמו שפעולה זאת משלימה את הליך הלידה הטבעית ומכשירה את הילוד להתחיל את דרכו בעולם.
כך גם הברית משלימה את צורת האדם ומכשירה אותו לעשות את תפקידו בעולם.
